איך בזכות טעות קטנה הצלחתי לנקות את הגוף שלי מרעלים תוך כדי טיול עם פינגווינים בקרחונים?

קוראים וחברים יקרים,

מה שלומכם?

אני מתלבטת מאיפה להתחיל לשתף אתכם בחוויה כל כך עוצמתית שחוויתי. דמיינו לכם, רק אני ואמא שלי בטיול של אמא ובת במקום הכי דרומי על פני כדור הארץ “Tierra del fuego, fin del mundo” בדרום ארגנטינה.

אני תמיד רגילה להדריך את המטופלים שלי לקראת נסיעות, על התארגנות נכונה ופוקוס על הנאה תוך כדי שמירה על הקווי יסוד של הבריאות. אני תמיד משוחחת עם המטופלים על איפה שמים הקו האדום של כל אחד כדי להרגיש שכל החלטה תהיה נכונה ושקולה, ושתרוויחו  גם כאשר אתם מחליטים לאכול משהו או גם כשאתם מחליטים לוותר עליו. כי אתם יודעים שיש לנו בחירה על המעשים שלנו ואחריות על התוצאות של המעשים שלנו.

אבל הפעם.. הסנדלר הלך יחף.. והתכנון שלי לא עבד כמו שרציתי.. ממש לא..

ההכנות לנסיעה לא היו קלות, הייתי באפיסת כוחות, לאחר שנה באמת מאתגרת. אחרי הטיסה הארוכה הגעתי  סוף סוף  לאורוגוואי למשפחה שלי, וחיבקתי חזק את אמא ואבא, ואת אחי, ואת סבתא שלי ואת יתר המשפחה, וכל זה תוך כדי “ושמחת בחגך” כי עוד חגגו שם את שמחת תורה.

וכאן מתחיל התקלה!

למחרת בבוקר אמא ואני היינו מוכנות לנסיעה שלנו, תחנה ראשונה: סופר כשר בבואנוס איירס. תכננתי מראש שנקנה שם את ה”חלבונים” וכל מה שצריך לאכול במהלך השבוע ובעיקר במהלך השבת, כי מאד קר שם ואין שום מקום כשר או אפילו בית חב”ד..

התקרבנו לאזור של הסופרים הכשרים, ולא רק שראיתי שכל הסופרים הכשרים סגורים, אלא שתוך רגע מצאתי את עצמי מוקפת במאות אנשים וילדים לבושי בגדי חג שהרגע יצאו מבית הכנסת. איזה בושה! איפה הראש שלי? איך אני בעיצומו של יום טוב שני של גלויות מגיעה לקנות אוכל כשר?

נשמתי עמוק.. ואחסוך לכם את כל המחשבות שעלו לי לראש באותו רגע, מה שכן, ידעתי שיש לנו עוד מעט טיסה ליעד שלנו ואני עולה למטוס בלי אוכל כשר.

באמת שכאב לי: ” על חטא שחטאתי..” שלא תכננתי מראש הכול כמו שצריך, שלא דאגתי מספיק, על המחשבה שיהיה חסר משהו לאמא שלי…” באמת בכיתי, לא דמעה או שתיים, בכיתי הרבה.

וכאן מתחיל התיקון!

נשמתי עוד כמה נשימות עמוקות והצעתי לאמא: “אם רצו שנעלה למטוס בלי אוכל כשר, בואי נעשה לימונדה מהלימון, מה דעתך להתחיל ספונטני תוכנית ניקוי הגוף מרעלים?  השבוע נתנהג כטבעוניות שאוכלות Raw food!”  באותו רגע משהו נרגע, ואפילו התמלאתי בשמחה שלא אתפשר על הכשרות וכנראה גם לא על הבריאות .

בגדול אכלנו כל יום בארוחת בוקר שתייה חמה ופירות טריים, ובכל מקום שהיינו היה מגוון של פירות טריים, ובמלון אחד שלא היה בו נגשתי למטבח, הסברתי מה אני אוכלת וקיבלתי בננות.

בהמשך היום הסתדרנו עם ירקות טריים, טונה, ביצה קשה ושתייה חמה, יום, יומיים…שבוע.. ואפילו ההתארגנות לשבת הייתה מאוד מאתגרת, ופשוטה ויפה, וכל החוויה חיזקה לי את האמונה ש:

• לעולם לא להתייאש.
• אין צורך להסתובב בעולם עם מזוודות כבדות, כי פירות וירקות יש בכל סופר.
• מומלץ לעשות יותר דברים שעושים טוב לנו ולסובבים אותנו.
• שווה “להשקיע” את ימי חופש ולנסוע לבקר את המשפחה גם אם זה בקצה השני של העולם…(חוץ משנת קורונה, זכיתי לטוס לאורוגואי כל שנה משנת 1994).
• כולנו צריכים רגעים בהם אנחנו לבד עם עצמנו.
• לעולם אל תפסיק ללמוד מהעולם ומעצמך, כי אלו הם הדברים שיאפשרו לך להשתנות ולגדול.
• אין כמו לקחת “ZOOM OUT” מהחיים כדי להתבונן על החיים עצמם מרחוק ולהחליט ממי וממה רוצים להתרחק ולהתנתק, במה רוצים להשקיע, מרחוק הכול נראה ברור יותר…
• אל תיתן לאף מחשבה להגביל אותך.
• אל תשווה את עצמך לאף אחד מלבד עצמך.
• צלם תמונות עם האנשים שאתה אוהב וצחק איתם, בעיקר עם הילדים שלך שגדלים מהר מדי, וגם עם ההורים שלך, כי מזדקנים מהר מדי..

אז אם יצא לכם פעם לעשות ניקוי גוף מרעלים ולא אכלתם אוכל מעובד במשך  שבוע (לא חייב להיות באזור של קרחונים ופינגווינים) ואתם רוצים לשתף אותי על החוויות, אשמח לשמוע.

כולי תקווה שניקוי הגוף הבא שלי יהיה מתוכנן יותר…

אוהבת

סוזי